זה מה שאף ארגון לא עושה, אבל כדאי מאוד שיתחיל לעשות
- coral drelichman
- 24 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
השיחה שחשפה את החור הגדול
לפני כמה ימים ישבתי לשיחה עם סמנכ"לית שיווק באחד הארגונים המובילים במשק. דיברנו על "המצב" – המילה המכובסת הזו שאנחנו משתמשים בה כדי לתאר חודשים של מלחמה, מתח, דאגה ותפקוד תחת חוסר-ודאות.
שאלתי אותה שאלה פשוטה שמאוד עניינה אותי: "איך הארגון שלכם מטפל בקול הפנימי המשתק הזה שנוצר אצל העובדים והעובדות? זה שגורם להם להיות מדוכדכים, לפעול על 'ניוטרל' בכניעה למצב?". היא הסתכלה עליי מזועזעת וענתה בכנות שכיווצה לי את הבטן:
"ארגונים לא באמת פותרים את זה, קורל. הם שולחים לסדנאות התפתחות, מביאים מרצים על חוסן, אבל אף אחד לא מדבר על חיבור לבטן כמו שאת מדברת עליו. זה פשוט לא קיים בארגונים".
הבעיה הכי גדולה של ארגונים עכשיו
הפער הזה שהיא תיארה הוא הבעיה הכי גדולה של ארגונים היום. בזמן מלחמה, המערכת הרגשית שלנו נכנסת למצב "הישרדות". אצל עובדים ועובדות כאחד, זה מתבטא בקיפאון. הקול המבקר והחוסם הופך להיות הבוס האמיתי בראש: "למי יש כוח ליזום עכשיו?", "עדיף להוריד ראש ולחכות שזה יעבור". התוצאה? ארגון שמתפקד טכנית, אבל הלב והבטן שלו כבויים. רוצה לומר 'במלחמה אין מקום ליצירתיות, לתעוזה ודחיפה קדימה', האמנם?
למה דווקא "חיבור לבטן" הוא הכלי הכי פרקטי ב-2026?
סדנת כתיבה אינטואיטיבית לעובדים ולעובדות היא לא "תחביב לשעות הפנאי". היא כלי עבודה אסטרטגי. במרחב שאני מייצרת בסדנאות לארגונים, אנחנו עושים את מה שרוב המקומות מפחדים לגעת בו: הבטן הרכה של הצוות.
איך עוקפים את המחסומים ומחזירים את האקטיביות?
השתקת המבקר הפנימי: הכתיבה המהירה והאינטואיטיבית לא מאפשרת לקול החוסם להשתתף בשיחה. היא מוציאה החוצה את המועקה ומפנה מקום לאנרגיה חדשה.
מעבר מיצירה לעשייה: מול מצב חירום שגורם לנו להרגיש חסרי אונים, פעולת הכתיבה היא אקט של יצירה. היא מזכירה לעובד – גבר או אישה – שיש לו קול, שיש לו השפעה, ושהוא עדיין יכול לייצר תנועה.
חיבור אנושי עמוק: כשקולגות כותבים יחד ומשתפים מהבטן (ולא מהמצגת של ישיבת הצוות), נוצרת לכידות ששום "יום כיף" בבאולינג או בספא לא יכול לייצר.
ההזמנה שלי אליכם
אל תסתפקו בעוד סדנת "כלים לניהול זמן" או הרצאת השראה גנרית. תנו לעובדים ולעובדות שלכם את מה שהם באמת צריכים עכשיו – את האומץ לחזור להקשיב לעצמם.
בסדנת הכתיבה האינטואיטיבית שלי, אנחנו הופכים את ה"שיט" של התקופה הזו לחומר גלם ליצירה, לצמיחה ולחיבור מחודש לארגון ולעצמנו.
רוצים להיות הארגון שכן עושה את זה? [סדנת החוסן והכתיבה שלי לארגונים]
תגובות